הדס עפרת, חתן פרס ישראל לתיאטרון ממליץ:
לכל המעוניין 7.05.2018
"גדי ויסמן הוא אמן במה מחויב לאמנותו ולערכים החברתיים להם הוא מקדיש את חייו באופן מעורר הערכה.
בדו"צ עם רגל אחת בשמים הוא מגלם באישיותו רגישות, אמפתיה ואהבת אדם עם הומור, אשר מקנים לאופני המבע בימתי שלו מנעד עמוק וחדר לב.
גדי היה תלמיד שלי במשך שנתיים בקורסים "האסתטיקה של תאטרון בובות" ו"שפה וסגנון אישי בתיאטרון בובות" בשנים 2013-2015. הקורס היווה חממה דרמטורגית לתהליך העבודה שלו עם ההצגה "דו"צ עם רגל אחת בשמיים". בגרסתה המתקמדת חברו אליו הבמאי הוותיק והמנוסה אדם יכין ועוזרת הבימוי שלי פרידלנד. עבודה בימתית אוטו-ביאוגרפית זו עוסקת בנושא החזרה מהקרב תוך שימוש בבובת כפיל של גדי ואמצעים בימתיים חזותיים.
התוצאה מרתקת. המבט שגדי מאפשר הן על המצב האינושי של שדה הקרב, הנוגע אך האבסורד, ואת פנים הנפש מקנים עוצמה ותקווה לכל מי שרואה את ההצגה ומשתתף בשיחה הנלווית לה.
אני ממליץ בחום על ההצגה וביחוד על יוצריה. הם ראוים לכל שבח.
הדס עפרת. : ophrat@gmail.com / www.ophrat.org 054-4717100
לכל המעוניין,
שמי נטלי ברדה, קצינת נפגעים בחיל הרגלים. צפיתי בהצגה עם כלל קצינות הנפגעים בחיל הרגלים במועדון הסמטה ביפו.
גדי, ביצירתיות רבה תוך רגישות ותשומת לב לפרטים הקטנים הצליח להעביר לנו מהם החיים שלאחר הלחימה בהתמודדות היומיומית.
כמו כן השיח שהתקיים לאחר מכן עזר לפרוק את התחושות שחווינו במהלך ההצגה ולבצע סגירת מעגל. הצגה משמעותית וחשובה לנו כחברה ישראלית. ממליצה בחום!!
נטלי ברדה, רסן - קצינת נפגעים חיר
גדי, כאן השתקן במעגל הערב 🙊🙊 - ראשית, הצגה חזקה. שנית, ממש בסופה (בקטע בו המיצג המשולב של הוידאו עם התיבה והפארק והקפה, לפתע כ"התגלות" באה על פתרונה קושיה התנהגותית שלי של ה-20 שנה האחרונות ,מאז הפציעה,ופתאום זה עשה לי שכל, כמו שאומרים, והפתרון בא אלי פתאום כברור מאליו. מדהים, שאפו.
ולסיום, לאחר מזה כעשרים שנה של "בדידות" קיומית (לצד מסלול "נורמלי" הקמת משפחה ונסיון להציג כלפי חוץ חיים נורמטיבים) החל בהצגה וכלה במעגל (שבא לי בהפתעה) נראה שלראשונה הרגשתי מוקף באנשים שחווים ומסוגלים להבין את מצבי כפי שאני יכול להבין את מצבם, בשיח בגובה העיניים, כמובן תחת ההסתייגות שכל מקרה לגופו... אבל כמעט ויכולתי לאמץ את המעגל כמשפחה, אמנם לא הרגשתי מוכן "לשחרר" אך היה מרתק ובאמת לא רציתי שיסתיים.
באיזו שהיא דרך נדמה שדווקא האינטימיות שנראתה לי מוגזמת בתחילה, היא זו שאפשרה את שקרה ואילולא הייתה בסבירות רבה כי לא היה קורה.
אז, תודה לך, עשייתך ברוכה והלוואי שהבשורה שלך תגיע עד לאן שראוייה להגיע.
ושוב- תודה.
לילה טוב.
מכתב המלצה מג"ד במילואים - אבירם רינג
את גדי ויסמן אני מכיר שנים רבות ולאחרונה, עם עליית ההצגה ״דו״צ עם רגל אחת בשמיים״ ביקשתי שיפגש עם מפקדי היחידה ויעורר שיח מפקדים בנושא הלם קרב. בכשרון רב, הומור וכאב גדי מביא אל קדמת הבמה את התמודדותו עם פוסט-טראומה כתוצאה מתקרית אש בין כוחותינו. בעזרת המחזה ובובה שיצר, גדי מצליח מציג את סערת הנפש היומיומית המלווה פגועי הלם קרב שכמותו הנדרשים להתמודד עם שגרת יומם. ההצגה מאפשרת שיח כנה בנושא ומעלה שאלות הקשורות במנהיגות, פיקוד תחת אש, סולידריות חברתית ועוד.
אני ממליץ לצפות בהצגה המעודדת פתיחות והתמודדות אחרת עם כאב.
אבירם רינג
חבר ומג"ד במילואים
נטע וקנין, חניכה במכינה קדם צבאית:
שלום, קוראים לי נטע וקנין אני חניכה במכינה הקדם צבאית מלח הארץ- שלוחת הבנות במצפה שלם.
ואני אשמח לספר על ההצגה "דו"צ - עם רגל אחת בשמיים" הכול התחיל מאוד לא ברור. הסתכלנו אחת על השנייה, מבולבלות, ולאט לאט אנחנו מבינות שאנחנו רואות משהו גדול.
אנחנו מתעסקים בגבורות ומלחמות, בערכי צהל ובמנהיגות, אבל פה היה טאבו גדול, שנפרץ.
עוד צד לצה"ל, שלא מכירים ושומעים עליו. בכישרון ובהרבה רגש וכריזמה, וכמעט ללא מילים, גדי ויסמן הציג לבד על הבמה והפנט אותנו. לא העזנו לזוז ולהוריד את העיניים. היינו כלכך מרותקות, מנסות להבין מה אנחנו רואות ומה היה שם.
ההצגה נגמרה, והתחיל החלק המרגש והאמיתי. גדי סיפר את הסיפור שלו, ופתאום הכל מתחבר, ואנחנו מבינות שעומד מולנו גיבור מסוג אחר. אדם הלום קרב, שמדבר ומשתף בכנות אמיתית וחודרת ללב את סיפורו הקשה.
גדי נפצע בתקרית ירי מאש כוחותינו כשלחם במלחמת לבנון השנייה. הוא חולק איתנו את הטראומה שלו, ומדבר על הפצע הכי כואב שלו, על התהליך הגדול שעבר, ונותן לנו לשאול שאלות ועונה בהומור ובכנות.
גדי מציג מתוך שליחות אמיתית, ומתוך הרצון לעזור לאחרים ולדבר את מה שעבר.
החוויה הייתה מאוד משמעותית עבורי. אני ממליצה בחום ומאמינה שכל מכינה קדם צבאית צריכה לראות את ההצגה, ולדבר את הנושא הקשה ולהעלות אותו למודעות.
אני מודה מאוד לגדי ויסמן, ולצוות המדהים שעבדו קשה על ההצגה ונתנו לנו את האפשרות להציץ לחיים המורכבים של לוחם שנקלע לתוך סיטואציה כל כך קשה ומורכבת. תודה.
נטע וקנין
מכינת מלח הארץ
Peerli Schwaitzer (פרסמה בפייסבוק:)
הערב נפגשתי עם הוריי להצגה בתיאטרון הסמטה ביפו. אלו המכירים אותי קצת יותר לעומק יודעים שזהו מחזה מעט נדיר ואף מוזר לצופה מן הצד. האחד עם כיפה שחורה, השנייה חבושת פיאה ואני, נעה ביניהם כזכרון לתקופה אחרת-רחוקה. אימי בחרה בהצגה דו"צ עם רגל אחת בשמיים מעבר לעובדה שההצגה עשויה היטב, ברגישות וחכמה יוצאת דופן, אני רוצה לכתוב על ההד שאחרי. גדי ויסמן הציג את סיפורו האישי כהלום קרב אשר לחם ונפצע במלחמת לבנון השנייה.
מיד לאחר ההצגה הוא הזמין אותנו, אסופת אנשים זרים ונפעמים לשיח. פתיח קצר ושיתוף של אחד המשתתפים ואבא שלי, כן, זה עם הכיפה והזקן, איש ביישן ומופנם - פתאום החל לדבר. אבא שלי לחם במלחמת שלום הגליל. את אותות המלחמה חוויתי בעקיפין - החשש התמידי לטרוק דלת או לפוצץ בלון בקרבתו, את מבטו הסוקר סביב כמחפש עמדה, את הדריכות והחרדה. והכול עטוף בשתיקה איתנה.
אבא שלי בחר לדבר.
מיד לכשסיים גילה לצידו עוד שני גברים שלחמו באותה המלחמה, באותו המקום וממש כמוהו, גם הם ברחו, הדחיקו ובעיקר שתקו. 37 שנים אחרי, על גג ביפו, פסיפס אנשים יוצרים אינטימיות מזכרונות תופת.
אני מודה לגדי ויסמן על שאיפשר לי להכיר עוד צד באבי היקר.
ממליצה בחום לצפות בהצגה ולא לוותר על השיחה שמגיעה בסופה!
דר מיקי פולאק, פסיכיאטר שצפה במופע:
גדי שלום, ברצוני להודות לך על הזכות לצפות בהצגה המיוחדת שלך. הצגה זו הציגה בצורה מאד מוחשית ורגישה את העובר על אדם שנפגע ולוקה בתסמונת הפוסט טראומטית. לי כאיש מקצוע היתה הההצגה חשובה בהציגה את הלבטים ואת אשר עובר על אדם אשר נפגע. בהחלט נתת לי זווית ראיה אחרת על הדברים דרך המדיום המיוחד של הבובות.
תודה
דר מיקי פולאק.
המלצת הפסיכיאטר יורם בן יהודה על ההצגה:
ההצגה מרשימה, מלאת דימויים והמחשות למגוון הרגשות ובהן כאב, פחד וכעס. כל אלה עטופים בהומור דק המזכיר במשהו את החייל האמיץ שוויק. הצופה שותף להתרחשות האינטנסיבית ומצליח לספוג לתוכו את התהליכים השונים המוצגים בה, לרבות הסוף האופטימי.
דו"צ עם רגל אחת בשמיים היא מפעל חשוב הנשען על הרגל השנייה, זו שבאדמה. – הנני מכיר את גדי שנים רבות ועוקב בהשתאות אחר מאבקו להיות משמעותי ולהתרומם אל מעבר לכובד הטראומה המושך מטה.
ההצגה משקפת שני תהליכים משמעותיים. הראשון, קשור לפציעתו של גדי, נסיבותיה ואופן התמודדותו עמה. התמודדות דרך לימוד, טיפול וגיבוש זהות חדשה. התהליך השני, הוא תהליך אוניברסלי בו כל אדם שנפגע יכול למצוא בעצמו את גדי ואת תיבת השדים שהוא נושא עמו. העיבוד התיאטרלי מפגיש את הצופה עם חלקים אישיים של עצמו, ממש כפי שגדי פוגש את בן דמותו הפגוע.
גדי עצמו נותן את נשמתו על הבמה והקהל מרגיש זאת ומודה לו על כך. ההצגה מתאימה לכל, ובמיוחד לציבור חיילים אשר רמת ההזדהות שלהם תהיה גבוהה. עבורם, ההצגה תהיה לא רק קתרסיס של הלכי נפש אלא גם סוג של הכנה נפשית למצבים שהלוואי ולא יקרו.
מומלץ בחום.
יורם בן יהודה